<h1>ראבי"ה סימן אלף מ'</h1>
<h2>דף קיז.</h2>
רבא חייביה להנהו דאנסוהו ואחוי ממון ישראל וא"ל רב הונא זיל אהדר עובדא דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב. אמר רב אם הראה מעצמו כמו שנשא ונתן ביד דמי וחייב. מצאנו בתלמוד ארץ ישראל בפרק החובל בסוף, תני ישראל שאנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן להם חייב א"ר יוסי הדא דאיתמר כשאומרין לו תן לנו [ממון סתם אבל תן לנו] ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור. ורב אשי פטריה לההוא דאנסוהו לאחויי [דאחוי אחמרא דדרי בהדייהו אמר כיון דאחווי] אחויי קלייה והאי דדרא בהדייהו בתר דקלייה לא מיחייב עליה וכו' עד ההוא דאפקיד כסא דכספא גבי חבריה אתו עליה גנבי שקלי לההוא כסא ויהיבי[ה] להו וכו' אמר רב אשי אי אינש אמיד הוא עליה דידיה אתו והאי מציל עצמו בממון חבירו וחייב ואי לאו אדעתא דהאי כסא אתו עליה ופטור. וקיימא לן כרב אשי. דייקי' מינה דאנסוהו גוים אמרו לו תן לנו ממון פלוני ונשא ונתן פטור. עד כאן יסוד פר"ח. בשער העשרים בשערי השבועות (משפטי שבועות עמ' צ"ז) מצאתי דקסבר נמי ישראל שאנסוהו גוים לתת להם ממון פלוני אפילו נשא ונתן פטור. וראייתו מההוא גברא דאנסוהו גוים ואחוי אחמריה דרב מרי ורב פנחס ואמרי ליה דרי ואמטי בהדן ופטריה רב אשי משום דקסבר כי אמרי[נן] נשא ונתן חייב הני מילי היכא דלא קאי על גבי חמרא אבל הכא כיון דקמו עילויה ואנסוה עד דאמטי בהדיה מקלא קלייה. ופי' הא דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראם ממון חבירו פטור, שאנסוהו בפירוש הראה לנו ממון פלוני [אבל אם אנסוהו להראות ממון פלוני] והוא נטל הממון ונתן בידם חייב ועל זה אמרו נשא ונתן ביד חייב. ובספר האלפסי (לב"ק שם) מצאתי הא דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור וכו' איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור הכי נמי ישראל שאנסוהו גוים להביא ממון חבירו והביא פטור ואנן לא סבירא לן הכי דכי מעיינת בהא שמעתתא לא סלקא אליבא דהא סברא כל עיקר דהא דתניא אם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן אי באונס הא אמרת פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפילו הראה נמי חייב אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאניס לא שנא אנסוהו להראות והלך הוא והביא [לא שנא דאנסוהו להביא והביא] והכי נמי מסתברא דאמרינן ההוא גברא דאחוי אחמרא דרב מרי בר רב אסי ודר' פנחס אמרו ליה דרי ואמטי בהדן דרא ואמטא בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרו ליה רבנן והתניא אם נשא ונתן ביד חייב א"ל הני מילי היכא דלא אוקמינהו עלויה אבל הכא כיון דאוקימנהו עלויה מקלא קלייה, אי אמרת בשלמא הא דתניא חייב אע"ג דאניס [היינו] דקא מקשי מינה רבנן לרב אשי [אלא אי אמרת הא דתניא חייב בלא אניס אבל היכא דאניס פטור היכי קא מקשו רבנן לרב אשי] והא ההוא גברא דפטריה רב אשי אנוס הוה ועוד אמאי קאמר להו רב אשי הני מילי היכא דלא אוקמינהו עלוויה לימא להו הני מילי היכא דלא אניס אבל האי אניס הוא, אלא ש"מ כי לא אוקימינהו עלויה אע"ג דאניס חייב. וכי תימא מאי שנא מראה מנושא ונותן ביד דהאי פטור והאי חייב ותרווייהו אניסי, הא גרמא והא בידים, ומסתייעא נמי האי סברא מיהא דאותבינהו רבבהו לרב אשי א"ל אנס הושיט לי פקיע של עמיר זה או אשכול ענבים זה והושיט לו חייב והא הכא דקאי עילויה כי קא יהיב ליה בידיה חייב ופריק הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא דלא מצי שקיל ליה ומשום הכי חייב ואע"ג דאניס ליה לבתר הכי חייב. וש"מ דמאן דשקיל ליה לממונא דחבריה וממטי ליה בידיה לגבי אנס חייב ואע"ג דאניס. זה מצאתי באלפסי. ומורי רבינו שב"ט כתב, ואנו משיבים לרבינו האלפסי כי לא אנסוהו למידרי ולאמטויי בהדייהו אלא אנסוהו להראות אההיא חמרא ובתר הכי אמר לו דרי בהדן ולא אנסוהו על כך. ותו הא רב אשי סבירא ליה דפטור גבי ההוא גברא דמיפקד גביה כסא דכספא וכו' ודקאמר דקאי בתרי עברי נהרא חייב, יש לומר שאינו דרך הישראל במקום שיוכל האנס להפסידו.
